בדיון על אימוץ כלי תיעוד בארגונים נטען לעיתים שהמכשול העיקרי הוא עצלות: העובדים אינם ממלאים את טפסי התיעוד. אלא שתצפיות מראות תופעה אחרת: כאשר טופס התיעוד בנוי כסדרה של משבצות מחייבות, הוא ממיר אי־ודאות לכאילו־ודאות—אנשים בוחרים תשובה כדי “לסגור” את הסעיף, גם אם אינם בטוחים. מאגר הנתונים מתעבה, אך במקביל נשחקת היכולת להבחין בין ידיעה לניחוש. לכן, שיפור הציות אינו בהכרח שיפור הידע הארגוני.

מהו הרעיון המרכזי של הפסקה?