בפרקטיקה של שימור אוספים מציעים לעיתים "תיעוד מודרך"—כלומר תיעוד שמוכתב מראש לפי קטגוריות קבועות—כדי לצמצם שונות בין מתעדים. אולם נמצא שכאשר המתעד מקבל מרחב להוסיף תצפיות שאינן נדרשות בטופס, דווקא גדל איתורם של ליקויים חוזרים, אף שההשוואה בין תיקים נעשית מסורבלת יותר. לפיכך, מדיניות שמקדשת אחידות עלולה להחמיץ תקלות אופייניות, בעוד חופש ניסוח משפר את רגישות התיעוד אך פוגע בעקביותו.

איזו מן הטענות הבאות *נובעת ביותר* מן הפסקה?