חלק ראשון – הבנה והבעה (50 נקודות)

קראו את המאמרים 1–3 שב<u>נספח 1</u> המצורף, וענו על <u>כל</u> השאלות 1–5 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.

נספח 1 – מאמרים

מאמר 1: סולידריות

מאת ישראל שורק

א. סולידריות היא הזדהות של אנשים וקבוצות עם אנשים אחרים, קבוצות או קהילות. ההזדהות שהסולידריות מבטאת יכולה להתבסס על אמפתיה(1), על קִרבה רעיונית או על ערכים משותפים. הסולידריות היא מחויבות כלפי הזולת שאנו מקבלים עלינו מרצון, והיא באה לידי ביטוי ברגשותינו או במעשינו.

ב. בחברה שבה רמת הסולידריות גבוהה, יש על פי רוב חוקים ונהלים המבטיחים זכויות אדם, איכות חיים טובה ואולי גם רווחה נפשית. בחברה כזאת יש גם שיעור גבוה של התנדבות, עזרה ותמיכה, וכמו כן גופים רבים בה פועלים בתחומים הקהילתיים, התרבותיים והחברתיים־כלכליים.

ג. שלושת המושגים: אמון, אכפתיות ואחווה קשורים קשר ישיר בסולידריות ועומדים בבסיסה. התעמקות במשמעותם תביא להבנת המושג סולידריות.

ד. אמון – אמון הוא רגש של ביטחון של אדם בחברו. סולידריות יכולה להתקיים רק כאשר יש אמון בסיסי בין חברי הקבוצה, והאמון הוא שמאפשר לחברים בקבוצה לפעול ולהסתכן למען חברים אחרים בה. האמון אינו מתבסס על הדברים שחברי הקבוצה אומרים או על מידת הכנות שלהם, אלא על המחויבות הגבוהה של החברים בקבוצה זה לזה.

ה. אכפתיות – המשמעות של אכפתיות היא התחושה שמתקיים "דבק" קהילתי בסיסי בין חברי הקבוצה. האכפתיות מתבטאת במוכנות של חברי הקבוצה לפעול יחד למען מטרה, שאינה נובעת מן האינטרס האישי של החברים בה. האכפתיות מתבטאת גם בגאווה שחשים חברים בקבוצה על הישגים של חברים אחרים או בבושה שחברים בקבוצה מרגישים לנוכח מחדלים או מעשים פסולים של חברים אחרים.

ו. אחווה – אחווה היא רגש שמשולבים בו אהבה, דאגה ושותפות גורל. אם אדם אינו חש שותפות גורל, דאגה או מידה כלשהי של אהבה כלפי אנשים אחרים, לא סביר שהוא ירצה להסתכן למענם, או אפילו לשלם מחיר כלשהו בעבור רווחתם. אחווה היא מרכיב הכרחי של סולידריות.

ז. לסולידריות חברתית יש ביטויים חיצוניים ותודעתיים. למשל, בשנות הארבעים של המאה הקודמת החליטה קבוצת מכבי תל אביב להחליף את תלבושתה הכחולה־לבנה בתלבושת צהובה לאות הזדהות עם היהודים שחיו תחת השלטון הנאצי ונאלצו לשאת על דש בגדיהם טלאי צהוב. זו הייתה הבעת תמיכה, הזדהות ואמפתיה שניכרה לעיני כול. הבעת הסולידריות נתפסת כמעשה טוב גם אם אין בכוחה להועיל כלל לאדם או לקבוצה שעימם מזדהים. דוגמה לכך היא הפגנה שבה, בין השאר, הדביקו המפגינים פלסטרים על פיהם כדי לבטא סולידריות עם אזרחים שקולם מושתק על ידי צנזורה ממשלתית במדינתם.

ח. סולידריות היא רכיב חיוני בקבוצות שיש להן בסיס משותף כלשהו – רעיוני, אתני, דתי או רגשי, ומעוניינות ליצור בתוֹכָן לכידות וגיבוש. ביסודו של דבר סולידריות אינה אלא תודעת אחווה או שותפות עמוקה המתבטאת בפעולה של ממש או בנטייה לפעולה. וככל ערך חברתי, גם לסולידריות יש מחיר: מי שפועל מתוך סולידריות ולשם הסולידריות אינו מפיק מכך תועלת אישית, התועלת היא עבור הכלל בלבד.

(1) אמפתיה – הזדהות נפשית עם רגשותיו או עם מחשבותיו של אדם אחר; אהדה, חיבה.

* מעובד על פי שורק, י' (ינואר, 2015). סולידריות. לקסי־קיי, גיליון מס' 3. אוחזר מ־ kaye.ac.il .

מאמר 2: סולידריות כמשאב מתכלה

מאת חגי בועז

א. המושג סולידריות נטבע במאה התשע עשרה, והוא מבטא סוג מסוים של ערבות בין אזרחים. בשליש האחרון של המאה התשע עשרה נוספה למושג זה משמעות פוליטית בעקבות התארגנויות של עובדים נגד מעסיקים בנוגע לזכויותיהם. בו בזמן החלו לדון במושג סולידריות במסגרת מדעי החברה, והתעוררו שאלות כמו מה מחבר אותנו זה לזה ומה יוצר חברה. לדעת הסוציולוג אמיל דורקהיים, סולידריות היא תחושת השייכות של האדם למעגל חברתי. לטענתו, לפני שאנשים מנסחים חוקים ותקנות משותפים לקבוצה, הם צריכים לראות זה בזה חברים השייכים לאותה הקבוצה.

ב. יש שני סוגים של סולידריות: פורמלית ולא פורמלית. סולידריות פורמלית מתבטאת למשל בחוקים ובהסדרים שיוצרים ערבות כללית, ובהם מיסים, ביטוחי בריאות, מערכת חינוך ושירות בצבא. סולידריות לא פורמלית אינה מכורח צו או חוק. היא מתבטאת בפעולות שאדם נוקט למען ציבור שהוא רואה את עצמו משתייך אליו. הציבור שהאדם פועל לטובתו יכול להיות קבוצת השתייכות לאומית, עדתית, דתית או כל קבוצת זהות אחרת, כמו למשל תנועת נוער.

ג. הסולידריות היא מנוע חברתי רב־עוצמה. בשם הסולידריות אנשים מוכנים לשלם מחיר גבוה ולהקריב הרבה מזמנם, ממרצם, מכספם, מיכולתם ומגופם. בשיאה הסולידריות מסוגלת לשנות באחת סדרים חברתיים, פוליטיים וכלכליים, שבימים רגילים היו משתנים בקצב איטי הרבה יותר. בשעות משבר היא מתגברת במיוחד, ומידת ההקרבה שהיא דורשת מן הציבור גבוהה יותר ממה שנדרש בזמנים רגילים. אך כמה זמן אפשר – בשם הסולידריות – לבקש מן הציבור את אותה מידת הקרבה?

ד. כדי לענות על שאלה זו יש להתייחס למושג האמון. סולידריות יוצרת אמון בין חלקים בחברה שייתכן שהיו חשדנים זה כלפי זה קודם לכן, ובמובן הזה יש לה לא פעם השפעה חיובית ביצירת לכידות בין החברים בקבוצה.

ה. אולם אמון הוא גם גורם הכרחי לשימורה של סולידריות. כדי שתתקיים סולידריות, חברי הקבוצה צריכים להרגיש שמידת ההקרבה של כולם היא שווה, כלומר שכל אחד נושא בנטל במידה שווה. כמו כן הם צריכים להרגיש שכל אחד מן החברים בקבוצה פועל מתוך מניעים כנים של דאגה לזולת, ולא מתוך מניעים אישיים.

ו. חִשבו למשל על הגל הראשון של מגפת הקורונה, בתקופה שבה לא היה חיסון וההתמודדות האפשרית היחידה הייתה סגר. מידת ההקרבה שנדרשה אז מן הציבור הייתה עצומה, והמגבלות על התקהלות היו מחמירות מאוד, אך הציבור הישראלי עמד בהן. תפיסה של סולידריות, של כולנו יחד במצב הביש הזה, יצרה את הנכונות להקרבה, שנבעה בעיקר מאמון. אך אמון זה נסדק כאשר התברר למשל שאנשי ציבור הפרו את צווי הסגר. מן הרגע שהאמון נסדק והחל להתערער, הסולידריות התפוררה.

ז. הקשר בין אמון לסולידריות הוא אפוא מובהק. הסולידריות יוצרת אמון, אך גם נזקקת לו כדי להתקיים. היום, בתקופה הקשה של המלחמה שפרצה באוקטובר 2023, נדמה שאמון הציבור נתון לחברה הישראלית עצמה, ל"ביחד" הישראלי. אולם גם אמון כזה עלול להתפוגג בקלות. מן הרגע שהאמון הזה ייסדק, והציבור ישוסע שוב למחנות ולפלגים, גם הסולידריות – שהיא משאב רב־עוצמה – תימוג. העיקרון ברור: סולידריות היא משאב מתכלה.

* מעובד על פי בועז, ח' (אוקטובר, 2023). סולידריות כמשאב מתכלה. מכון ון ליר בירושלים. אוחזר מ־ vanleer.org.il .

מאמר 3: הסולידריות וההתנדבות – נקודות האור באפלת המלחמה

מאת שירה מייקין

א. אחת מקרני האור היחידות שפילחו את האפֵלה של המלחמה שפרצה באוקטובר 2023 היא גל הסולידריות ששטף את החברה הישראלית. אין־ספור התארגנויות חברתיות הוקמו בִן לילה ופעלו במהירות כדי למלא את הצרכים הרבים שהתעוררו.

ב. ההתגייסות חסרת התקדים הזאת לא פסחה על שום שכבת גיל ועל שום מגזר, מגדר או זהות פוליטית, והדימוי של הישראלי היפה התעדכן ונעשה מגוון מאי פעם. בעלי מסעדות בתל אביב סיפקו ארוחות לעשרות אלפי חיילים ותושבים שפונו מבתיהם; אושיות רשת ניצלו את החשיפה הגבוהה שלהן ברשתות החברתיות כדי לגייס תרומות ולעורר מודעות; משפחות חרדיות בישלו והעבירו ארוחות ומצרכים למשפחות מן הדרום. אנשים בכל מקום התגייסו לאפות, לארח, להסיע ולעשות כל מה שנדרש כדי לסייע במצב הקשה.

ג. כל מי שנרתם להתנדבות נחשף מצד אחד לבלגן הבלתי נמנע שבהתארגנויות בזק שכאלה, ומצד אחר ליצירתיות ולרוח היזמות שבהן. קהילות שלמות נוצרו בִן רגע בטפסים מקוונים ובקבוצות וטסאפ. גם מי שהתנדבו קיבלו המון – הם זכו בתחושה של משמעות שגירשה ולו לשעות ספורות את תחושת חוסר האונים. צדק המשורר מוטי המר שכתב את המילים "כולנו רקמה אנושית אחת" בשיר ששרה חוה אלברשטיין.

ד. התופעה הזאת היא לא פחות מאתוס(1) חברתי חדש שנוצר בעקבות המצב. אולם תופעת ההתנדבות הזאת, שהיא תגובה על מצב חירום קיצוני, לא תוכל להימשך עוד זמן רב, כמובן. כיצד נוכל להפוך את שיתופי הפעולה האלה, את הרצון הטוב ואת הערבות ההדדית בחברה הישראלית לבני־קיימה? כיצד נוכל לשמר אותם זמן רב, גם בימי שגרה וגם במשברים שעוד יהיו?

ה. "יש דברים שאנחנו כחברה, וגם כמדינה, יכולים לעשות כדי לשמר את העשייה החברתית המשותפת והמשתפת גם ביום שאחרי", אומר אורי קנדל, איש חינוך ויזם חברתי. קנדל סבור שאפשר לנצל את התקופה הזאת כדי ליצור סדר חדש שלא רק יסייע בהתאוששות מן המשבר, אלא גם ייטיב עם החברה בישראל אחריה. הוא משתמש במושג "קומונינג" (Commoning) – שמשמעותו התארגנות אנושית שיתופית שבה קהילות וארגונים ממונים על מרחבי החיים והמשאבים המשותפים של החברים בהם.

ו. קומונינג הוא התארגנות עצמאית ומקומית שנוצרת בשטח ואינה שייכת למוסדות המדינה. "על פי תפיסת הקומונינג", אומר קנדל, "החברה יודעת להתארגן כדי לספק לעצמה את הצרכים שלה, ממש כמו שקרה עכשיו בזמן המלחמה. מאחר שקומונינג 'צומח מלמטה' הוא מאפשר מענה מהיר ומדויק כי מי שנמצא בשטח יודע היטב מה צריך בשטח, ויודע גם איך לספק את הצרכים בלי סרבול בירוקרטי מתיש".

ז. לפי קנדל, תפקידה של המדינה הוא ליצור תנאים מיטיבים כדי שקהילות וארגונים יוכלו לפעול על פי דפוסי הקומונינג. עליה לפתח מדיניות ציבורית שתתמוך בקומונינג ותעודד מעורבות אזרחית ודמוקרטית. כך תהיה לאזרחים השפעה רבה יותר על תהליכי קבלת החלטות הנוגעות ישירות לחייהם.

ח. החברה הישראלית תזדקק לריפוי רחב היקף. כדי לרפא את הכאב הקולקטיבי, נצטרך לטפל בעצמנו ולטפל זה בזה. הרעיון שבבסיס הקומונינג הוא ליצור מערכת מתפקדת שבה הקהילה יכולה לספק בעצמה את צורכי כל החברים בה, באופן שמאחד ומונע קיטוב.

(1) אֵתוֹס – מכלול הרעיונות, האמונות, הערכים והמנהגים של קבוצת אנשים, אומה או תקופה.

* מעובד על פי מייקין, ש' (נובמבר, 2023). הסולידריות וההתנדבות הן נקודות האור באפלת המלחמה. מה יישאר מזה אחריה? הארץ. אוחזר מ־ haaretz.co.il .