חלק ראשון – הבנה והבעה (50 נקודות)

קראו את המאמרים 1–3 ש<u>בנספח 1</u> המצורף, וענו על <u>כל</u> השאלות 1–4 שלפניכם.
הקפידו על כתב ברור, על כתיב נכון, על כללי הדקדוק ועל פיסוק הגיוני.

נספח 1 – מאמרים

מאמר 1: בת שבעים וצופה אל הבאות

מאת טלי בן־יהודה(1)

א. האקדמיה ללשון העברית נמנית עם קבוצה של מוסדות מדע ותרבות בישראל הפועלים מכוח החוק כדי למלא תפקידים לאומיים ולעצב ולכוון את דמותה הרוחנית של המדינה. האקדמיה מופקדת על מחקרה, שימורה וטיפוחה של הלשון העברית, וכשמה כן היא – מוסד אקדמי. היא הוקמה בשנת תשי"ג (1953), והוטלו עליה שתי משימות כבדות משקל: לחקור את הלשון העברית לתקופותיה ולענפיה, ולכוון את התפתחותה בימינו.

ב. שתי המשימות האלה – המחקר והכוונת הלשון – שונות ביסודן זו מזו, אך הן גם שלובות זו בזו: האקדמיה מבססת את הכוונת הלשון על המחקר, האוצֵר בקרבו את מקסימום הידיעות על עברה של הלשון.

ג. אשר לחקר העברית, האקדמיה הקימה את "מפעל המילון ההיסטורי ללשון העברית". זהו המפעל המדעי העיקרי שלה. לאחר שנים של מחקר דקדקני עומד לרשות החוקרים והמתעניינים מאגר עצום הן של מילים עבריות הן של טקסטים עבריים לסוגיהם. המאגר הזה הוא התשתית לכתיבת מילון היסטורי ליותר משלושת אלפי שנים של עברית כתובה. המאגר מאגד טקסטים מרוב תקופות הלשון ומאפשר למשתמשים לקבל מידע על גלגוליה של מילה עברית לאורך תולדותיה.

ד. אשר להכוונת הלשון, למִן הקמתה האקדמיה היא מעמידת התֶקֶן של העברית בת ימינו. בפעולתה הענפה בתחום זה היא חיברה פרקים שלמים בתחום הדקדוק ובכללם את דרכי נטיות השם והפועל, ניסחה את כללי הכתיב, הפיסוק והתעתיק(2), ובתחום אוצר המילים המשיכה את דרכו של ועד הלשון העברית(3) בקביעת חלופות עבריות למילים לועזיות ובהסדרת המינוחים המקצועיים בכל תחומי החיים.

ה. האקדמיה מוציאה לאור ספרים, כתבי עת מדעיים ופופולריים ופרסומים אחרים, ומהם יצוין בייחוד כתב העת המדעי הנחשב "לשוננו" – שתחילתו בימי ועד הלשון, והוא יוצא לאור בהתמדה זה קרוב למאה שנה. עוד יצוינו קובצי "זיכרונות האקדמיה ללשון העברית" (הפרוטוקולים) המתעדים את דיוני מליאת האקדמיה. מי שיעיין בפרסומים האלה ובמידע העשיר האצור באתר הבית של האקדמיה יוכל להתרשם מההיקף ומהאופי של פעילותה ומדרכי עבודתה, וכמובן יוכל למצוא את מבוקשו כמעט בכל נושא מנושאי העברית ולקבל מענה מוסמך על שאלותיו מתוך מאגר המידע הענק שבאתר ובאמצעות מערכת הפְּנִיוֹת הייעודית.

ו. תוצאות עבודתה של האקדמיה ניכרות בכל מקום: בכתיב שבעיתונים, בספרים ובספרי הלימוד; בתעתיק שבשלטי חוצות; במינוח העברי שבשירות הציבורי ובצה"ל; במינוח המקצועי העברי שבמאמרים אקדמיים וכן בלשון השידורים ברדיו ובטלוויזיה.

ז. בשני העשורים האחרונים הרחיבה האקדמיה את פעילותה ופנתה גם לכיוונים חדשים: היא שמה דגש על פעילות לציבור הרחב, ועם צמיחת המרשתת והרשתות החברתיות היא החלה לפעול גם בהן כדי להתקרב אל דוברי העברית, ובעיקר אל בני הדור הצעיר – לחבב עליהם את העברית ולעודדם להכיר ולכבד את לשונם.

ח. המוני המבקרים באתר הבית שלה וברשתות החברתיות מעידים על העניין הרב בתכנים שהאקדמיה יוצרת. גם מערך ההשתלמויות ומרכז הלמידה והתרבות שנחנך זה לא כבר מחזקים את הקשר של האקדמיה עם הציבור הרחב; הפעילות הָעֲצימה בכל שנה ושנה לקראת "יום העברית" תורמת להעלאת המודעות ללשון העברית וללימודה, ובייחוד רבה חשיבותה לתלמידים ולמורים בבתי הספר. לקשר שבין הציבור ובין האקדמיה יש השפעה מכרעת על דמותה של האקדמיה כמוסד המוביל את אחד התחומים החשובים ביותר בחיים ובתרבות שלנו.

ט. יש לקוות שבעשור הבא יצלחו מאמצי האקדמיה להקים את משכנה החדש, "מִנְוֵה האקדמיה ללשון העברית" בירושלים. הקמת המנווה תהיה ביטוי ממלכתי להכרה שהעברית היא נכס לאומי, על־זמני, שיש לטפח אותו ולהגן עליו למעננו ולמען הדורות הבאים.

(1) טלי בן־יהודה הייתה מנכ"לית האקדמיה ללשון העברית כשבע עשרה שנה.
(2) תעתיק – שיטת העברה של מילים מכְּתָב של לשון אחת לכְתָב של לשון אחרת.
(3) ועד הלשון העברית – ארגון שנוסד בידי אליעזר בן־יהודה בשנת 1890. ועד הלשון ליווה את תחיית הלשון העברית בארץ־ישראל, ומשנת 1953 האקדמיה ללשון העברית היא הממשיכה של ועד הלשון על פי החוק.

* מעובד על פי בן־יהודה, ט' (2024). בת שבעים וצופה אל הבאות. האקדמיה ללשון העברית. אוחזר מ־ hebrew-academy.org.il.

מאמר 2: פוסטים חמודים בפייסבוק זה לא מספיק

מאת רחלי רוטנר(1)

א. לפעמים אני נזכרת שאני משלמת לאקדמיה ללשון העברית. כלומר, אני אזרחית משלמת מיסים, וכנראה אני משלמת להרבה גופים ממשלתיים מיותרים, אבל דווקא האקדמיה קופצת לי לפעמים לראש. אולי כי אני עצמי חיה ונושמת את השפה ומתפרנסת באמצעותה, ולכן אני חשה שהתוצרים של המפעל הזה מיועדים לי במיוחד. המפעל הזה שאנחנו מממנים בקביעות, מוציא מתוכו בכל שנה סחורה גרועה יותר ויותר, ואולי הגיע הזמן לשאול את אנשי האקדמיה: חברֶה, אתם יכולים להראות לנו מה עשיתם בכסף שלנו כל השנים? על אֵילו הישגים אתם יכולים להצביע?

ב. כי האקדמיה ללשון אומנם "נותנת עבודה" ברשתות החברתיות, מעלה פוסטים חמודים בפייסבוק שמזכירים לכולנו את ההבדל בין "עִם" ל"אִם", אבל כיום הרלוונטיות שלה כמשפיעת תרבות פוחתת במהירות. מדי שנה היא מפרסמת רשימה של חידושים לשוניים, אולם כמעט שום חידוש לא נטמע באמת בשפת היום־יום.

ג. יש לזה כמה סיבות, האמריקניזציה של התרבות היא בהחלט המרכזית שבהן, אבל עובדה – סבתא שלי הייתה אומרת "טקסי" ואני כבר מזמינה "מונית", מה שמוכיח שכשיש לנו אלטרנטיבה עברית ראויה, אנחנו מוכנים לוותר על הלועזית. הבעיה היא שאין אלטרנטיבות ראויות, ולא נראה שהאקדמיה מתאמצת ממש למצוא כאלה. נכון, הצעירים אומרים "האשטאג" בלעז, אבל אילו היה למילה זו תחליף חמוד, קליט וקצר בעברית, יש מצב שהם היו מפרגנים לשפת הקודש. אבל האקדמיה בחרה לְעַבְרֵת את "האשטאג" ל"תג הַקְבָּצָה". איזה צירוף ארוך, מסורבל וחסר דמיון שנשמע כמו מושג מתמטי, לעומת ה"האשטאג" האגבי שרוח האינטרנט החופשית מנשבת בו.

ד. מילים נועדו להשתלב בחיי היום־יום בטבעיות ובקלילות. לשם כך עליהן להיות קצרות, אטרקטיביות ומהנות. אנחנו, בני האדם, נצמדים להרגלים ישנים, וצריך לפתות אותנו כדי שנחליף מילה לועזית במילה עברית. כן, לפתות קצת, מה יש? אנחנו לא שווים את זה? לשם כך צריך קצת מחשבה ותעוזה, ובעיקר היכרות עם הציבור ועם ההרגלים הלשוניים שלו. אנחנו חיים בעולם מהיר ודינמי, וכדי להיות חלק ממנו, תצטרכו, אנשי האקדמיה, להתאמץ ולעשות קצת יותר מלזרוק הגדרות של שלוש מילים ולקוות שזה יתפוס. רוצים לעברת את "האשטאג"? תחשבו על המתבגר שאומר אותה בסרטון שלו ביוטיוב. הוא ודאי לא יגיד "תג הקבצה", אבל אולי משהו בסגנון "חיש־תג"? ואם דחוף לכם כל העניין של ההקבצה, למה לא לקצר את "תג הקבצה" המעייף לאיזה "תגבץ" חמוד? נכון, זה לא מפואר ומכובד כמו "תג הקבצה", אבל הקהל שמשתמש במילה "האשטאג" לא צריך צירופים מפוארים בני ארבע הברות. הוא צריך מילים כיפיות שמתגלגלות על הלשון. בגלל זה הוא אומר "סלפי" ו"יאללה" אבל גם "עולב" ו"מת" ו"בלתי", כי הוא כן אוהב עברית, כשהיא באה לו קלללל.

ה. אז אתם באקדמיה, אולי אתם טוענים שזה לא תפקידכם להיות רעיונאים, אבל זה כן. כי מה הן המילים אם לא רעיון, שמשתחל לנו למוח ומשפיע על דרך הביטוי שלנו? מה, אליעזר בן־יהודה לא היה רעיונאי? איזה רעיון מעולה זה לקרוא לחיידק "חיידק", לגלידה "גלידה", איזה פצצה זה להגיד "פצצה". תארו לכם שבן־יהודה היה קורא לחיידק "יצור חד־תאי". בחיים לא הייתם שומעים אֵם עברייה צורחת על הילד שלה "איכס אל תיגע בזה, זה מלא ביצורים חד־תאיים".

ו. שפה היא חיים. אם היא לא מתגלגלת ובועטת, אין לה זכות קיום. אנחנו לא צריכים עשרות חידושים בשנה שהולכים לפח ושאף אחד לא מכיר אותם. ואין סיבה שנממן מוסד שמייצר אותם. אם האקדמיה רוצה באמת למלא את תפקידה, שתתחיל לחשוב כמו משרד פרסום – תִלמד את קהל היעד, תתאים לו חידושים מפתים, אולי אפילו תבדוק את המילים החדשות באמצעות קבוצות ביקורת לפני הוצאתן לשוק. במילים אחרות: שתצדיק את הקיום שלה, את התקציב שלה ואת המקום שלה בתרבות העברית. זה לא יהיה פשוט, אבל היי, גם בן־יהודה לא עשה חיים. עברית שפה קשה, יוּ נוֹאוּ.

(1) רחלי רוטנר היא קומיקאית, עיתונאית ויוצרת קומיקס ישראלית.

* מעובד על פי רוטנר, ר' (יולי, 2019). פוסטים חמודים בפייסבוק זה לא מספיק. מאקו. אוחזר מ־mako.co.il.

מאמר 3: השירות האמיתי של האקדמיה ללשון אינו מסעיר, וכך צריך להיות

מאת רונית גדיש(1)

א. העיתונאית רחלי רוטנר מצאה לנכון לבקר את פעילות האקדמיה ללשון העברית בלשונה החדה והמשעשעת, וגם להשׂיא כמה עצות על חידושי המילים. אבל היא לא הסתפקה בזה אלא התלוננה על בזבוז כספי המיסים של הציבור בעצם קיומו של המוסד העליון ללשון העברית.

ב. כדי להרגיע את ציבור הקוראים חשוב להבהיר מה עומד במרכז עשייתה של האקדמיה ללשון. ולא – אלה אינם חידושי המילים. האקדמיה היא מוסד מחקר. עיקר עשייתה הוא העמדת מפעל המילון ההיסטורי באמצעות איסוף הספרות העברית לדורותיה, ניתוח כל המילים בה ויצירת קונקורדנצייה(2) ענקית שהיא בסיס לכתיבת ערכי המילון. אלא שהמפעל הזה אינו מסעיר, הודעות לעיתונות בעניין הזה אינן מרגשות את הציבור, ולכן אין לו ביטוי בתקשורת.

ג. עם זאת לפני כמה חודשים הפכה האקדמיה ללשון העברית את אתר הבית שלה למרכז למילה העברית. שִכללנו מאוד את מנוע החיפוש באתר, הוספנו מילון עברי-עברי והעלינו יישומון של נטיית הפועל. כל מי שיש לו שאלה בעברית יכול לקבל שפע של מידע מוסמך ונגיש באתר האקדמיה או באמצעות הרשומות (פוסטים) שהאקדמיה מעלה ברשתות החברתיות. המזכירות המדעית של האקדמיה משיבה על 1,500 פניות בחודש במערכת פניות ייעודית – נוסף על עשרות רבות של שאלות ביום ברשתות החברתיות. הפונים נענים במהירות ומקבלים תשובות מקצועיות. לשמחתנו הרבה, הפונים מביעים את שביעות רצונם הרבה מן השירות הזה – שאין לו אח ורע בשום מוסד אחר. פעולות אלה מקרבות את עשייתה של האקדמיה לציבור.

ד. לענייני פעולות האקדמיה בחידוש המילים והמינוח העברי: במפעל המינוח הענק של האקדמיה ושל ועד הלשון שלפניה רוב רובם של המונחים שייכים למילונים מקצועיים שנקבעו בוועדות מינוח במגוון רחב של תחומים. חברי הוועדות השתתפו ומשתתפים בפעילות הזאת בהתנדבות מלאה ולא על חשבון משלם המיסים. האתר והמונחים שבו משרתים את המתרגמים, את אנשי המקצוע ואת הציבור הרחב.

ה. כיצד הייתה נראית העברית ללא המילים האלה: עיצומים, מתג, מְחית, כריך, שדולה, משוב, מסוע, מסוף, דֶּרֶג, מִדְרָג, צג, תשדיר, תמסיר, מיטבי, יוּקרה, מִתווה, מסרון, קְדִימוֹן וידוען? אלה מילים שכבר מוכרות לכול, ולכן נראות מוצלחות מאוד. אבל גם מילים חדשות יותר עושות את דרכן אל תוככי העברית: כך הן תַּצְרֵף (פאזל), חישכון (בלאקאאוט), יַעֶפֶת (ג'ט לג) והֶסכת (פודקאסט).

ו. גם המילים גלידה, פצצה ומונית נשמעו בתחילת הדרך מוזרות לדוברי השפה, אך עם הזמן הן נקלטו ועכשיו הן נשמעות לנו מצוין. כך יקרה גם למילים החדשות – אם הציבור יאמץ אותן, ובעיקר אם ציבור העיתונאים יקבל עליו מדי פעם לוותר על היוקרה (פרסטיז'ה בלעז) המדומה שבשימוש במילים לועזיות.

(1) רונית גדיש הייתה ראשת המזכירות המדעית באקדמיה ללשון העברית כעשרים וחמש שנה.
(2) קונקורדנצייה – מילון או ספר ובו רשימה בסדר אל"ף־בי"ת של כל המילים שבטקסט מסוים בצירוף מראי המקום שלהן. הקונקורדנצייה הראשונה חוברה לתנ"ך.

* מעובד על פי גדיש, ר' (יולי, 2019). השירות האמיתי של האקדמיה ללשון [...] מאקו. אוחזר מ־mako.co.il.