פרק ראשון – מלחמת העולם השנייה והשואה (34 נקודות)

שאלה 1 · סעיף א (17 נקודות)

לפניכם שני קטעי מקור (1–2) שנכתבו על גרמניה שלאחר עליית הנאצים לשלטון. בקטעים מתוארות תגובות של אזרחים גרמנים על מדיניות המשטר הנאצי.
מקור 1 – עדות של שמואל קנלר,* יהודי יליד גרמניה – זיכרונות מגיל 8 (1933)

ברחובות ברלין הופיעו דגלים ארוכים עם צלב הקרס, אשר בחלקם השתלשלו מגגות הבתים ועד לקומות התחתונות. יותר ויותר אזרחים לבשו מדים חומים וצעדו בהפגנות.

לא אוכל להתכחש לעובדה שכילד אלה היו בעיניי סממנים של עוצמה ושל כוח אשר אמורים להשרות הרגשה של ביטחון הנובע מעוצמת השלטון. כמעט יכולתי להרגיש רוגע ואולי אף גאווה שאני שותף לעַם חזק. על יד בית הספר שלי הייתה חנות ממתקים ומדי פעם הספיקו דמי הכיס לקנות בה סוכריות. הן היו עשויות קליפה אדומה עגולה ובתוכה מרציפן לבן שבתוכו צלב קרס שחור. כך הייתי אמור להטביע בי את הנאציזם. ברדיו נשמעו נאומים של היטלר בקול צעקני ומאיים, ובקולנוע הוא הופיע ביומנים [יומני חדשות] לפני הסרטים. המונים הריעו לו. חברי כיתתי התחילו ללבוש מדים של "היטלר יוגנד". אולי בהתחלה אף קינאתי בהם.

("ליל הבדולח בליבו של ילד יהודי", מתוך אתר האינטרנט של ארגון יוצאי מרכז אירופה, 2008)

* קטע מתוך הרצאה של שמואל קנלר שניתנה ב־9/11/2008, ובה תיאר את ילדותו בגרמניה הנאצית.
מקור 2 – קטעים מן הספר "סיפור של גרמני 1914–1933" מאת סבסטיאן הפנר**

הם פוצצו עתה באופן קבוע ובעזרת גדודים מיוחדים את אסֵפות הבחירות של כל שאר המפלגות, רצחו כמעט מדי יום אחד או שניים ממתנגדיהם הפוליטיים, ובאחד מפרברי ברלין שרפו כליל, יום בהיר אחד, את ביתה של משפחה סוציאל־דמוקרטית אחת. שר הפנים הפרוסי החדש (נאצי אחד, סרן גֶרינג), פרסם הוראה מדהימה ולפיה בכל מקרה של תגרה [ריב], ובלי לברר מי אשם, על המשטרה להגן על הנאצים ולירות ללא התראה באחרים. [...] אך כאמור, כל אלה היו דיווחים בעיתונות. האזרח הרגיל לא ראה ולא שמע בעיניו ובאוזניו הרבה יותר ממה שכבר היה להרגל בשנים האחרונות: מדים חומים ברחובות, מצעדים, קריאות "הייל" – וחוץ מזה עסקים כרגיל.

[...]

את העובדה שעכשיו, רק בגלל השׂרֵפה הקטנה ברייכסטאג, לקחו מהם, מכל אחד ואחד מהם, את מעט החירות האישית המוגנת בחוקה וכן את כבודם כאזרחים, את העובדה הזו הם [אזרחי גרמניה] קיבלו כעֵדר, מתוך ביטול עצמי וכאילו כל זה מחויב המציאות.

(ס' הפנר, סיפור של גרמני, 1914–1933, תרגום: ש' וולקוב, חרגול, 2002, עמ' 75, 83)

** סבסטיאן הפנר היה משפטן גרמני (לא יהודי) שבחר לעזוב את גרמניה ב־1938.
המשטר הנאצי הצליח לגרום לרבים מאזרחי גרמניה לשתף פעולה עם מדיניותו.

– הסבירו כיצד הושג שיתוף פעולה זה על פי <u>כל אחד</u> מן המקורות (1–2).
– כיצד לדעתכם השפיעה זהות הדובר ב<u>כל אחד</u> מן המקורות על התיאור שהוא הציג בקטע? נמקו את תשובתכם.

שאלה 1 · סעיף ב (17 נקודות)

– הציגו את המאפיינים של היהודי על פי הדימוי שלו באידאולוגיה הנאצית. בחרו במקור מספר הלימוד, והסבירו כיצד הוא מבטא דימוי זה.
– הסבירו את ההשפעה של דימוי זה על תחילת ההרג ההמוני של היהודים דווקא עם פלישת גרמניה לברית המועצות.