שאלה 5 — מטרות ומנהיגות בתנועות הלאומיות

שימו לב: 1. בפרק זה תוכלו להיעזר בספר הלימוד שאושר בנושא לאומיות וציונות. 2. בסעיפים שבהם יש להביא מקור מסֵפר הלימוד, יש לכתוב את שם הספר, את שם ההוצאה לאור ואת מספר העמוד שבו נמצא המקור.

לסעיף ב: לפניכם שני קטעי מקור (1–2) שהתפרסמו בעיתונים בארץ־ישראל לאחר מותו של הרצל.

מקור 1 — פורסם ב־12 ביולי 1904, בעמוד השער של העיתון "השקפה", עיתונם של אליעזר בן יהודה ובני משפחתו.

הינֵה [עבר] שבוע ימים שמת הרצל, הינֵה כבר חמישה ימים שגופו של יוצר הציונות המדינית מונח באדמה. [...] ועוד לא יבשו הדמעות שזלגו אלפי עיניים גם בעירנו ובשאר ערי ארצנו, עוד לא חדלו ההספדים, עוד דומה כמו מֵתֵנוּ עוד מוטל לפנינו. [...] ובתוך הצער והכאב הלוהט, שתי מחשבות מנקרות תמיד את המוח: מה היה? ומה יהיה? [...]

וזה האיש שהקדיש כל חייו לעבודת האומה, האיש אשר יצר את הציונות המדינית, את הכנסייה [הקונגרס], את האוצר הלאומי, האיש אשר הגדיל את כבודנו בעולם. [...]

ומה יהיה? מי יעמוד בראש התנועה? מי ינהיג עתה את אוניית הציונות בתוך הים הזועף?

על שאלה זו אין לעת עתה בידי איש ממנו [מאיתנו] לתת תשובה פחות או יותר נכונה על המִשרה הכל כך קשה, התפקיד כל כך דורש הרבה מעלות מתחלפות. [...] זו הייתה גדולתו של יוצר הציונות המדינית, וזהו אשר נתן לו [...] יכולת לעשות כל מה שעשה ואשר לא האמין איש כי אפשר לעשותו. [...] הה! מי ייתן לנו תמורתו?

(השקפה, 12 ביולי 1904)

מקור 2 — פורסם ב־14 באוקטובר 1904, בעמוד השער של העיתון "חבצלת". בתקופה זו העיתון היה ביטאונה של הקהילה החרדית בירושלים.

ראיתי את פרשת האֵבֶל המוזר, למורת רוח שלומי אמוני ישראל [החרדים], אשר עשו איזה אנשים מירושלים, על מות תיאודור הרצל, על יד האשֵׁרה*, אשר נטעו בסביבות ירושלים על שמו. [...]

והינֵה בכל אשר התאמצו המספידים להגדיל את המעלות של הרצל כעליון על כל גדולי ישראל וקדושיו, לא יכלו לטעון שהכיר באלוהים לכל הפחות בימי חייו האחרונים, כי חי את חייו בלי שום דת כלל, וכך מת. [...]

כל המאמין באלוהי ישראל ובתורתו לא יוכל להזכיר את שמו של הרצל מבלי לקפוץ ממקומו בשל כל מה שעולל לעמנו. את הלאומיות הוא אסף מעמים זרים, ולא מעם ישראל היא - כי לאומיותנו היא רק תורתנו. [...]

הדיפלומטיה של הרצל היא רק הטעיה. שבע שנות הציונות הן כמו שבע שנות הרעב במצרים, רעב למעשים ממשיים. הרצל התחכם והוליך את עם ישראל מפני הרעב הדיפלומטי בארץ כנען לאל־עריש שבמצרים. אבל חלום הרצל איננו חלום פרעה שהתממש - אלא חלום שווא. לאחר שחלום זה לא התממש, פנה [הרצל] לאחוז את עיניהם של עם ישראל באוגנדה שבאפריקה, וגם זה הכול הבל ורעות רוח ומעשה תעתועים.

(מעובד על פי: חבצלת, 14 באוקטובר 1904)

* עץ המשמש לעבודת אלילים.