פרק ראשון – מלחמת העולם השנייה והשואה (34 נקודות)

ענו על אחת מן השאלות 1–3 (חובה).
שימו לב: בסעיפים שבהם יש להביא מקור מסֵפר הלימוד, יש לכתוב את שם הספר, את שם ההוצאה לאור ואת מספר העמוד שבו נמצא המקור.

שאלה 2 — היהודים בצפון אפריקה ובאירופה תחת הכיבוש הנאצי

לפניכם קטע מקור המתבסס על עדות של אנני בוכריס בנוגע לקורות משפחתה היהודייה בתקופת הכיבוש הנאצי של תוניסיה במלחמת העולם השנייה.

באותו יום [9 בנובמבר 1942] גירשו הגרמנים את אנני ומשפחתה מביתם והפכו את הבית ברחוב עלי ביי 58 לקסרקטין [מגורים] לחיילים שהגיעו זה מקרוב. בתוך המהומה הצליח אביה של אנני לשמור על קור רוחו ולהסדיר למשפחתו מקלט בבית חרושת לשמן זית במרחק שני קילומטרים ממרכז העיירה. דודות, דודים ודודנים הצטרפו אליהם שם, וכן המשפחות של האחים אוזן, שהיו שכנים וידידים. מרחב המגורים היה צפוף, הילדים, כעשרה במספר, לא הורשו כמעט לצאת החוצה, והגברים נאלצו ללכת בכל יום לעבודת כפייה. [...]

לילה אחד בשעה מאוחרת, במלאת שבועות מספר לשהותה של משפחת בוכריס בבית החרושת לשמן, נשמעה שוב דפיקה בדלת. הפעם, אמרה אנני, עמד בפתח ערבי ושמו חאלד עבד אל־ואהאב, בנו של חסן חוסני עבד אל־ואהאב, בעל אדמות עשיר ושר לשעבר בחצרו של הביי [שליט תוניסיה]. [...]

חאלד הודיע להם שהם נתונים בסכנה גדולה. עליהם לברוח, והוא יעביר אותם למקום בטוח. [...] במהלך הלילה נע חאלד הלוך ושוב והצליח לבסוף לשכן את כולם בחווה של משפחתו בכפר הקטן טְלֶלסה, כ־35 קילומטרים ממערב למהדיה. עם שחר היה בית החרושת לשמן ריק מאדם. [...] אנני, משפחתה ושכניה – 25 אנשים סך הכול – נשארו עד תום הכיבוש הגרמני [...] בחווה של עבד אל־ואהאב.

(ר' סטלוף, בין צלב הקרס לסהרה – יהודים וערבים בצפון אפריקה בצל השואה, תרגום: ע' כרמל, יד ושם ודביר, 2010, עמ' 158–159)