A מגדירה one/two/four (two קוראת this.one; four קורא this.two). B יורשת A ודורסת one/two, ומוסיפה three() שקוראת super.two()/base.Two(). C יורשת B ודורסת four בלבד, ללא בונה משלה. שישה קטעי קוד בודקים הבנה של static vs dynamic binding, הטלות (cast) חוקיות/לא-חוקיות, ושרשרת בנאים.

public class A
{
    public A()
    {
        Console.WriteLine("A");
    }

    public virtual void One()
    {
        Console.WriteLine("One of A");
    }

    public virtual void Two()
    {
        Console.WriteLine("Two of A");
        this.One();
    }

    public  virtual void Four()
    {
        Console.WriteLine ("Four of A");
        this.Two();
    }
} //end of class A

public class B : A
{
    public B()
    {
        Console.WriteLine("B");
    }

    public override void One()
    {
        Console.WriteLine("One of B");
    }

    public override void Two()
    {
        Console.WriteLine("Two of B");
    }

    public void Three()
    {
        Console.WriteLine("Three of B");
        base.Two();
    }
} //end of class B

public class C : B
{
    public override void Four()
    {
        Console.WriteLine ("Four of C");
    }
} //end of class C

public class Test
{
    public static void Main(string [] args)
    {
        // כאן יופיעו הפקודות שבסעיפים להלן
    }
}