A מגדירה one/two/four (two קוראת this.one; four קורא this.two). B יורשת A ודורסת one/two, ומוסיפה three() שקוראת super.two()/base.Two(). C יורשת B ודורסת four בלבד, ללא בונה משלה. שישה קטעי קוד בודקים הבנה של static vs dynamic binding, הטלות (cast) חוקיות/לא-חוקיות, ושרשרת בנאים.

public class A
{
    public A()
    {
        System.out.println("A");
    }

    public void one()
    {
        System.out.println("one of A");
    }

    public void two()
    {
        System.out.println("two of A");
        this.one();
    }

    public  void four()
    {
        System.out.println ("four of A");
        this.two();
    }
} //end of class A

public class B extends A
{
    public B()
    {
        System.out.println("B");
    }

    public void one()
    {
        System.out.println("one of B");
    }

    public void two()
    {
        System.out.println("two of B");
    }

    public void three()
    {
        System.out.println("three of B");
        super.two();
    }
} //end of class B

public class C extends B
{
    public  void four()
    {
        System.out.println ("four of C");
    }
} //end of class C

public class Test
{
    public static void main (String [] args)
    {
        // כאן יופיעו הפקודות שבסעיפים להלן
    }
}