פרק ראשון – סיפור קצר

אם בחרתם בפרק זה, ענו על שתיים מן השאלות 1–4 (לכל שאלה – 16⅔ נקודות).
שימו לב: על שאלות 1–2 אפשר לענות גם על פי הסיפור "חג מולד אחד" מאת טרומן קפוטה.
אין להדגים באמצעות אותה היצירה בכמה תשובות.

סיפור שלא נלמד

שאלה 4 (16⅔ נקודות)

לפניכם קטע מן הסיפור "כשניגשתי לאסוף את כל סיפורַי..." מאת חוליו קורטאסר*. קראו את הקטע, וענו על שני הסעיפים א–ב שאחריו.

אני רואה כיצד אשתי ואני עולים לרכבת כמעט ללא מטען וכסף, אחרי שגילינו שנגמרו לנו הספרים במלון ורצנו בתחנה לקיוסק, שבו בקושי הצלחנו להשיג ספר מתח בעל כריכה צעקנית של סופר שָׁכוּחַ בצדק. הקרון היה מלא, אבל לנו היו מקומות ליד החלון, ובמשך שעה צפינו בנוף האנדלוסי, עד שהשיממון האקולוגי הניע אותנו לקרוא. אני התחלתי, וברגע שסיימתי את הדף הראשון תלשתי אותו והעברתי אותו לאַאוּרוֹרָה, שקראה אותו גם היא ואחר כך הניחה לו לעוף מן החלון בזמן שאני העברתי לה את הדף השני, וכך הלאה.

שאר הנוסעים, שעד לרגע ההוא עסקו באכילת נקניקים וחביתות ובשיחות ערות, החלו לנעוץ בנו מבטים בלי ספק מזועזעים, ואף שאיש לא העז לומר מה הוא חושב, ריחף הגינוי באוויר, והקריאה שלנו הפכה כמעט לחטא. אנשים, שכשלעצמם לא היו נוגעים בספר גם בנסיעה של שעות על גבי שעות, סברו אף על פי כן שתלישת דפים מספר והענקתָם לשדות ספרד היא מן פשע תרבותי בלתי נסלח. כשהתעופף הדף האחרון מן החלון, ולקח איתו אגב כך את גילוי שמו של הרוצח, הרגשנו שהפושעים האמיתיים בשביל שאר הנוסעים הם אנחנו, וכל שאר הנסיעה הרגשנו כמו נידונים למוות והתאפקנו בכל כוחנו לא לפרוץ בצחוק, דבר שלא היה הולם נסיבות כה מאיימות. בבת אחת גילינו את כוחו של טאבו [איסור חברתי] אחד מני רבים המושלים בהתנהגות המקובלת (כעבור שנים תקים גברת אחת מהומה במסעדה בפריז כי תחבתי חתיכת לחם מתחת לרגל של שולחן מתנדנד, דבר שאסור לעשות בשום אופן, כפי שהסבירה לי, מאחר שהלחם וכו' וכו').

* חוליו קורטאסר – סופר ארגנטינאי (1914–1984). בעברית יצאו לאור תרגומים לספרים פרי עטו, למשל, מתומן (1995); סוף המשחק (2005).

הסיפור לקוח מן הספר ניירות פתאום, תרגום מספרדית: טל ניצן, הוצאת הקיבוץ המאוחד וספרי סימן קריאה, 2013, עמ' 46–45.