פרק ראשון – מלחמת העולם השנייה והשואה (34 נקודות)
פרק ראשון – מלחמת העולם השנייה והשואה (34 נקודות)
ענו על <u>אחת</u> מן השאלות 1–3.
שימו לב: 1. בפרק זה תוכלו להיעזר בספר הלימוד שאושר בנושא מלחמת העולם השנייה, טוטליטריות והשואה. כמו כן תוכלו להיעזר בעותק מודפס של כותרות יחידות ההוראה "איך יכול אדם". 2. בסעיפים שבהם יש להביא מקור מסֵפר הלימוד, יש לכתוב את שם הספר, את שם ההוצאה לאור ואת מספר העמוד שבו נמצא המקור.
שאלה 3 — מדיניות הנאצים כלפי היהודים בארצות הכיבוש
שאלה 3 · סעיף א (17 נקודות)
עם כיבוש פולין חלה החרפה במדיניות הנאצים כלפי היהודים.
– הסבירו <u>שתי</u> סיבות להחרפה זו.
– בחרו מקור מספר הלימוד, והסבירו כיצד החרפה זו באה לידי ביטוי במקור שבחרתם.
שאלה 3 · סעיף ב (17 נקודות)
לפניכם קטע מקור מתוך עדות של דן אפרת, יליד תוניסיה.
במחנה היה רעב. אני זוכר את עצמי גונב מהגרמנים קליפות של תפוזים ואוכל אחריהם. אבל לא מתו מרעב. כל יום אחרי המסדר והמכות בבוקר הגענו לגבעה, שם נתנו לנו שפכטל והיינו צריכים לחפור חור בגודל אדם אחד. היינו חופרים גם שטח לגדר. עשינו גם תעלות. היינו עובדים עד רדת החושך. לא הייתה הפסקה, עבדנו כל היום. חזרנו בחושך, ובינתיים הטבחים הכינו מרק עם תפוחי אדמה או משהו. מי יודע מה הם הכניסו שם. אבל העיקר – זה היה חם אחרי יום כזה.
תוך ימים היינו מכוסים בכינים, ובבגדים שעבדת גם נשכבת לישון.
לכל אחד היו חברים, וזה היה מאוד חשוב. מעין משפחה וחמימות. אדם שלא היו לו חברים היה אומלל. בימי שישי כשהיינו חוזרים מעבודת הפרך, היו כמה שארגנו מעין שבת – קבלת שבת וקידוש. מישהו אפילו השיג פעם יין. זה נתן לנו מסגרת ותחושה שאנחנו לא סתם עדר.
על מה שקרה באירופה לא יכולתי לדעת. ידעתי שהנאצים מאוד מסוכנים לעם היהודי, אבל מחנות ריכוז לא ידענו. באחד המסעות כשלקחו אותנו לעבוד בחפירות, זכור לי שאחד המלווים היה חייל גרמני מתנשא, אינטליגנט אבל רשע. הוא הלך לידי, ואני לא יודע איך התפתחה בינינו שיחה.
אני אמרתי לו: "איזה חיים קשים פה, כמה זמן זה עוד יימשך". הוא אמר לי: "מה אתם מתלוננים, פה זה גן עדן בשבילכם, חכו מה שמחכה לכם [...] בסוף אנחנו ניקח אתכם לאירופה ותגיעו למקומות הרבה יותר קשים. אני רק לפני שבועיים הייתי בקבוצה של חיילים. העמדנו יהודים כמוכם בשורה עם אתים. הם חפרו בורות ואחר כך ירינו בהם [...]". אני הסתכלתי עליו בחוסר אמון כי חשבתי שהוא רוצה להפחיד אותי. אבל הוא אמר את זה. וזה נשאר אצלי בזיכרון וחזר אליי שנים לאחר מכן.
(ארכיון יד ושם, V.T/575 ; בתוך: ח' בן ששון, א' סולומון חובב, י' ריצ'לר־פרידמן, יהודי צפון אפריקה בתקופת השואה, יד ושם, 2006, עמ' 79)
היסטוריונים טוענים שקורות יהודי צפון אפריקה בזמן מלחמת העולם השנייה הם חלק משואת העם היהודי.
– נמקו את טענתם באמצעות <u>שתי</u> עובדות מקטע המקור.
– הסבירו כיצד פרוטוקול ועידת ואנזה מחזק טענה זו.
שאלות ותגובות על השאלה
🎓 לא הבנתם משהו? קבלו הסבר נוסף ממרצה
שאלו כאן — ותקבלו מענה מוסמך.