פרק שני – לאומיות וציונות (33 נקודות)
פרק שני – לאומיות וציונות (33 נקודות)
אם בחרתם בפרק זה, ענו על <u>אחת</u> מן השאלות 4–6.
שימו לב: יש לבחור ב<u>שניים</u> מן הפרקים השני, השלישי והרביעי, ולענות על שאלה <u>אחת</u> בכל פרק שבחרתם.
שאלה 4 — מנהיגי התנועות הלאומיות, הצעת אוגנדה
שאלה 4 · סעיף א (16 נקודות)
– הציגו <u>שלושה</u> מן המאפיינים של מנהיגי התנועות הלאומיות באירופה.
– הסבירו כיצד <u>אחד</u> מן המאפיינים שהצגתם בא לידי ביטוי בדמותו ובפועלו של <u>אחד</u> ממנהיגי התנועות הלאומיות באירופה, וכיצד <u>אחד</u> מן המאפיינים האלה בא לידי ביטוי בדמותו ובפועלו של הרצל, מנהיג התנועה הציונית.
שאלה 4 · סעיף ב (17 נקודות)
לפניכם קטע ממאמר העוסק בהצעת אוגנדה מאת ההיסטוריון ישעיהו פרידמן.
לגבי המשא ומתן שלו [של הרצל] עם אנגלייה בעניין אוגנדה.
...הדעה הרווחת בקרב הציבור הרחב שקנתה לה שביתה [התבססה] גם בקֶרב ההיסטוריונים, היא שהרצל סטה מדרכו, ורק לחץ מצד "ציוני ציון" מרוסיה החזירוֹ למוטב. לדעת המחבר, חריצת דין [קביעה] זאת חוטאת לאמת ההיסטורית. חומר ארכיוני רב מחזק את הטענה, שהרצל נשאר נאמן למטרתו המקורית. המשא ומתן שימש לו תכסיס [תרגיל] בלבד. עיקר מטרתו הייתה לזכות בהכרתה של ממשלת בריטניה בתנועה הציונית, וביהודים כעם, ולהביא בהדרגה את בריטניה למסקנה שפתרון השאלה היהודית אפשרי רק בארץ־ישראל.
[...]
הכרה ביהודים כעם הייתה חשובה לא רק כמטרה בפני עצמה, אלא גם לצורך מדיני, משום שרק עמים ראויים לטריטוריה משלהם. לנורדאו כתב הרצל, שהמשא ומתן עם אנגלייה הוא בבחינת תרגיל טקטי בלבד העשוי לקרב את התנועה לארץ־ישראל יותר מהר ממושבותיו של הברון רוטשילד, ובמובן המדיני המהלך המזרח־אפריקני [המשא ומתן עם אנגלייה בנוגע לאוגנדה] ישמש אבן פינה בדרך לציון.
(י' פרידמן, "מדיניותו של הרצל והישגיו", דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות: החברה היהודית, תשנ"ז, עמ' 2–3)
– הציגו את הטיעון (טענה ונימוק) של ההיסטוריון בנוגע למניע של הרצל לדון בהצעת אוגנדה.
– על פי מה שלמדתם, הציגו טיעון אחר (טענה ונימוק) בנוגע למניע זה של הרצל.
שאלות ותגובות על השאלה
🎓 לא הבנתם משהו? קבלו הסבר נוסף ממרצה
שאלו כאן — ותקבלו מענה מוסמך.